פיתוח תוכנה בעזרת בינה מלאכותית וייב קודינג - פרק שני - סקירת כלי פיתוח

היי, ברוכים הבאים ל'הייטקיסטים בדרכים' מבית ארמדילו, אני אורן והיום אנחנו נלמד על שלושה כלים עיקריים לפיתוח תוכנה בעזרת AI. אז שלושת הכלים שבחרתי בהם: הראשון זה Claude Code כמובן, השני Cursor והשלישי Anti-Gravity.

ולפני שנתחיל לעבור על כל מיני אספקטים שונים של כלי פיתוח ונעבור אחד-אחד, לפני זה הייתי רוצה לעבור איתכם על איזה אנלוגיה מסוימת שחשבתי עליה, שמסבירה את ההבדל בין Claude Code שאפשר לשים אותו בצד אחד, לבין Cursor ו-Anti-Gravity שהם מאוד דומים והם בצד השני.

והאנלוגיה שאני רוצה שנחשוב עליה זה בעצם תא טייס במטוס של אל-על. בוא נחשוב על תא טייס כזה, על איך שהוא נראה, על כל הכפתורים, על כל הלחצנים, על המסכים, על המצערת, מקום לשני טייסים... המון המון מורכבות. ובוא נחשוב עלינו, במקום כמפתחים – כטייסים, ונחשוב איך היינו רוצים להטיס מטוס בעזרת AI. כמובן שכבר יש טייס אוטומטי כבר המון שנים, אבל נניח שהייתה נכנסת בינה מלאכותית ממש ממש מתוחכמת שכבר יודעת לעשות הכל.

ובוא נחשוב על הצרכים של טייס שטס כבר המון שנים ורוצה להשתמש ביכולת החדשה שנכנסה, לעומת בן אדם כמוני וכמוכם שלא יודע להטיס מטוס אבל רוצה בעזרת היכולת החדשה להטיס מטוס. ובעצם, על Claude Code ו-Cursor/Anti-Gravity אפשר להסתכל במובן הזה: Claude Code, אם אנחנו משווים אותו לתא טייס, הוא בעצם לקחת את כל הכפתורים, את כל הלחצנים, את המצערת, את המסכים – להעיף הכל החוצה ופשוט לשים טרמינל קטן שבו אנחנו מדברים מול המטוס הזה בצורה ישירה לחלוטין. בלי כל מורכבות. פשוט אומרים לו: 'תטוס לפריז', 'רד 2,000 רגל למטה', 'תעשה ככה'. אנחנו פשוט מתקשרים בצורה ישירה והמטוס עושה את מה שאנחנו אומרים. זאת ההשוואה שלי בעצם ל-Claude Code.

ואם אנחנו מסתכלים על Cursor ו-Anti-Gravity, זה בעצם להשאיר את כל הכפתורים, להשאיר את כל הלחצנים, מסכים, מצערת, כל הדברים האלה... להשאיר את כל המורכבות עבור טייסים, אבל לתת להם גם את היכולת באמת לדבר עם ה-AI ולבקש שיעשה את כל הדברים האלה. ובעצם, על תא הטייס הזה אפשר להסתכל בדיוק כמו Claude Code מול Cursor ו-Anti-Gravity: על מי האדם שעומד מול ה-AI ומה הצרכים שלו. ועכשיו אנחנו נעבור על כל האספקטים השונים ואני מקווה שהדוגמה הזאת תעשה לכם היגיון. אם לא, אני אשמח לשמוע בתגובות מה חשבתם על זה.

אז נתחיל עם הדבר הראשון, עם האספקט הראשון שבו נבחן את הכלים, וזה בעצם סוג הממשק. אז גם Cursor וגם Anti-Gravity הם בעצם 'פורק' (Fork), הם התפצלות של VS Code. VS Code זו תוכנה לעריכת קוד ותיקה, ישנה, הרבה מפתחים עובדים איתה כבר הרבה שנים. אז בעצם גם Anti-Gravity וגם Cursor לקחו את VS Code וקצת שינו אותו, הוסיפו לו עוד חלון שלי, ומפתחים – ובמיוחד מפתחים שעבדו עם VS Code – מרגישים איתו מאוד בבית. בעצם כל הכפתורים וכל הלחצנים עדיין באותו מקום, הכל מאוד נוח, אפשר עדיין לכתוב קוד בצורה ידנית כמו שאנשים רגילים, ובנוסף יש את החלון האקסטרה הזה של ה-AI שמאפשר לתקשר עם הבינה המלאכותית, עם המודלים, ולעשות את מה שרוצים. זה Cursor ו-Anti-Gravity.

Claude Code הוא שונה, הוא בעצם עובד בטרמינל. אפשר להוסיף אותו כתוסף, כפלאגין לתוך VS Code דרך אגב, אבל אני מניח שמעט מאוד אנשים יודעים על זה או משתמשים בזה. רוב האנשים, הרוב המוחלט של מי שמשתמש ב-Claude Code, משתמש בו דרך הטרמינל, שזה בעצם חלון קטן ומצומצם שבו אנחנו נותנים פקודות. וזה בעצם לדעתי לפחות הקסם שמושך הרבה וייב-קודרים ל-Claude Code – הפשטות שלו, המינימליזם הזה, היכולת פשוט בלי כל הכפתורים וכל האפשרויות לתקשר ולקבל את כל הטוב הזה של ה-AI.

נעבור לדבר הבא שזה יכולות עריכת קוד. אז ב-Cursor וגם ב-Anti-Gravity זה מאוד נוח. אנחנו כל הזמן רואים את הקבצים, אנחנו יכולים להסתכל עליהם בכל מיני צורות שונות. יש לנו UI מאוד נוח לראות את ההיסטוריה של הקבצים, לראות לאן הם מקושרים, לנווט ביניהם, לעבור מקובץ לקובץ, מי קורא למי... לעשות כל מיני פעולות שאנחנו רגילים לעשות בעולם הפיתוח ובנוסף לשלב את היכולות של ה-AI תוך כדי הכתיבה. זאת אומרת, מעבר ליכולת להתכתב, לכתוב פרומפטים ולעבוד בחלון של האייג'נט, ב-Cursor וב-Anti-Gravity אנחנו יכולים גם תוך כדי כתיבת קוד, תוך כדי עריכת קובץ מסוים, נניח לסמן איזה שורת קוד ולבקש השלמה אוטומטית. אנחנו יכולים לסמן איזה אזור מסוים ולהגיד: 'פה אנחנו רוצים מתודה או פונקציה שתעשה ככה וככה' ולקבל את הקוד באזור הזה. זאת אומרת, אנחנו יכולים עדיין לבחור איפה אנחנו רוצים להיות על הסקאלה שבין לכתוב הכל ידני לגמרי כמו פעם, לבין לעשות הכל בעזרת בינה מלאכותית, ובין לבין יש טווח עצום של לכתוב קצת ולהוסיף קצת קוד עם AI.

ב-Claude Code אין בעצם יכולת כזאת, אולי מאוד-מאוד מצומצמת. אם אנחנו רוצים להיכנס לאיזה קובץ ספציפי דרך הטרמינל אנחנו יכולים לעשות את זה כמובן, אבל זה לא בנוי לזה. המטרה היא לא באמת לערוך שורות קוד, היא לא לכתוב קוד, אלא פשוט לכתוב פרומפטים ולעבוד עם ה-AI.

נעבור לאספקט הבא שזה המודלים שאנחנו עובדים איתם. המודלים בעצם הם אלו שאיתם אנחנו מתקשרים, שולחים להם פרומפטים. כמובן שאותו פרומפט שנכתוב לאותו מודל בכלים שונים – אנחנו נקבל תוצאות שונות, כי מעבר לתקשורת שלנו מול המודל יש עוד שכבה מסוימת של הכלי שעוטפת את הפרומפטים, מוסיפה להם דברים, ובגלל זה אנחנו מקבלים קצת תוצאות שונות.

נתחיל עם Cursor: מבחינת המודלים, ב-Cursor יש מגוון עצום של מודלים, באזור ה-70-80 מודלים שונים נכון להקלטת הפרק הזה. ואנחנו יכולים לבחור גם ידנית בדרופ-דאון (Dropdown) כאנשים שמשתמשים ב-Cursor. אנחנו יכולים לבחור באיזה מודל אנחנו רוצים להשתמש, כמובן בהנחה שיש לנו באמת את ההבנה של מה כל מודל עושה. ואנחנו יכולים גם לבחור מצב אוטומטי, 'מצב אוטו', שזה בעצם אומר ל-Cursor: 'תשמע, בוא תתאים לי את המודל לרמת המורכבות של מה שאני מבקש'. אם אני מבקש משהו מאוד-מאוד פשוט, תבחר עבורי מודל זול, מודל מהיר שיעשה את העבודה. אם אני מבקש משהו מורכב, איזה ריפקטור (Refactor) מאוד-מאוד מורכב – תבין את זה בעצמך, ובצורה אוטומטית תבחר מודל כבד, איטי, חכם שידע לעשות את העבודה הזאת.

ב-Anti-Gravity יש כרגע שישה מודלים שאפשר לבחור ביניהם. ואם אנחנו מסתכלים על Claude Code – שם המבחר הוא הכי מצומצם. ב-Claude Code יש רק את המודלים Sonnet ו-Opus, זאת אומרת המודלים הכי יקרים שב-Cursor משתמשים בהם למשימות הכי מורכבות. ב-Claude Code זה הבסיס, זה הסטנדרט, תמיד עובדים עם המודלים האלה. לטוב ולרע – מדובר במודלים מאוד-מאוד יקרים, מודלים אמינים, תמיד נותנים את התוצאה. Claude Code הוא מעולה כי הוא תמיד משתמש במודלים הכי יקרים – אמנם זה קצת כואב בכיס והטוקנים נגמרים מהר, אבל אנחנו מקבלים אמינות ומודלים סלחניים וטובים. לסיכום עניין המודלים: ב-Cursor יש מבחר מאוד גדול, ב-Anti-Gravity שישה מודלים וגם שם יש מצב אוטו, וב-Claude Code יש את שני המודלים הכי חזקים.

נעבור למודל התמחור. איך התמחור של כל הדבר הזה קורה? נתחיל עם Cursor: ב-Cursor אפשר לעבוד חינם. אפשר להתקין את Cursor על כל מחשב ולהתחיל לעבוד, ואפשר להגיע עם החינם הזה להישגים מאוד יפים. מתישהו זה נגמר ואז מתחילים לעבור ללבל הראשון, לבל של 20 דולר לחודש. ב-Cursor ברגע שהחבילה נגמרה זה פשוט נגמר לאותו חודש, אלא אם כן מוסיפים עוד כסף. בגלל ש-Cursor יודע לעבוד עם מודלים זולים במקרים מסוימים, ה-20 דולר האלה מספיקים להמון עבודה.

Anti-Gravity הוא חינם שוב עד גבול מסוים. כשמשלמים ל-Anti-Gravity חשוב מאוד להכיר שבעצם המנוי הוא מנוי ל-AI for Google, שזה סוג של 'באנדל' (Bundle), חבילה מסוימת שמקבלים עבורה הרבה מעבר ל-Anti-Gravity. מקבלים טוקנים לג'מיני (Gemini), מקבלים את YouTube Premium ועוד הרבה דברים שגוגל נותנים כחלק מהחבילה הזאת, ועל הדרך אתה מקבל גם את Anti-Gravity.

נעבור ל-Claude Code: פה צריך לשלם 20 דולר או כמה שרוצים, אפשר לקנות חבילה מסוימת או שמשלמים על API Key ואז בעצם אתה ממש משלם על כמות טוקנים שאתה קונה וכשזה נגמר – זה נגמר. Claude Code הוא לא זול, הוא משתמש תמיד במודלים היקרים ביותר. מי שזה המקצוע שלו ורוצה אמינות ולא רוצה להפסיק באמצע – צריך לקנות חבילה יחסית יקרה. אבל שוב, הכל תלוי מה התמורה שמקבלים.

אוקיי, אז עברנו בעצם על כל האספקטים שרציתי לדבר עליהם היום. אני חושב שהפרק הזה מסביר למה המון וייב-קודרים אוהבים את Claude Code – בגלל הנוחות, הפשטות והאמינות. עבור מפתחים כנראה ש-Cursor יותר טוב, אבל בדברים האלה זה המון הרגשה.

זהו, אז זה הפרק. אני אשים לינק להאזנה באתר של ארמדילו, שם יהיה גם את התמליל ועוד לינקים מעניינים. תודה רבה למי שהקשיב, מוזמנים לסמן פולו לפודקאסט, להגיב, ואנחנו נתראה בפרק הבא. תודה רבה!